נִפְרְדוּ לְשָׁלוֹם בִּנְשִׁיקָה,
אַחֲרֵי שֶׁהִגִּיעָה הַמַּפָּה הַמִּסְתּוֹרִית וְלִפְנֵי שֶׁיָּצָא לַמַּסָּע.
הָיְיתָה סְפִינַת מִפְרָשׂ,
הָיָה יָם,
הָיָה אִי.
יָדְעָה שֶׁרוּחַ הַהַרְפַּתְקָה שֶׁבְּנַפְשׁוֹ לֹא תִּיתֵּן לוֹ מָנוֹחַ,
עַד שֶׁיַּפְלִיג בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה.
הָיָה עֵץ,
הָיָה לִסְפּוֹר צְעָדִים,
הָיְיתָה תֵּיבָה.
מַנְעוּל חָלוּד, סִימָנֵי זְמַן,
וְהַרְגָּשָׁה בִּלְתִּי מוּסְבֶּרֶת שֶׁהִיכְּתָה בְּעֵת שֶׁהִכְנִיס אֶת הַמַּפְתֵּחַ.
אֶצְבָּעוֹת רוֹעֲדוֹת,
גַּרְגִּירֵי חוֹל נוֹשְׁרִים,
וּבַתְּמוּנָה הַמְּקוּפֶּלֶת,
הִיא.